הנקודה האמצעית

כשעלה במחשבתו לברוא את המציאות הכול היה רק הוא עצמותו ואורו האין סופי ועל ידי המחשבה נוצרה מציאות שהיא למעשה "נקודה" בתוך האין סוף והוא ממלא אותה ומסובב אותה ולא היה ניתן לראות שיש מציאות כי הכל היה מלא באורו, בכדי שתהיה מציאות קיימת היה צריך להוציא את האור האין סופי מהנקודה שנקראת נקודה אמצעית- בגלל שבאין סוף כל מקום הוא למעשה אמצע כי אין התחלה ואין סוף ולאחר הוצאת האור היה ניכר שיש "כלי" כמו למשל שיהיה ספל שקוף בלב האוקיינוס ולא יראה עד שיוציאו את כל המים שבתוכו, הכלי הזה הוא למעשה המקום של כל המציאויות כולם-כל היקומים והעולמות העליונים עד לעולם שלנו שהוא מתחת לעולם העשייה-"תחתית" הספל שהוא למעשה מחזיק את כל מה שיש בתוך הכלי וזה החשיבות שדווקא בחומר מרוכז מאוד שהוא תחתית כל העולמות יעשה רצונו שהוא להטיב עם הברואים ואין הטבה שלימה אלה לאחר סוג של עשייה והשתדלות שהיא למעשה עוד כלי לקבלת שפע האור האין סופי אך בהדרגה לתוך העולמות על מנת שגם הנבראים יזכו להידמות לו ולהיות משפיעים שפע לאחר רק שבנברא הוא חייב לקבל על מנת להשפיע ולא כמוהו שאין לו שום חיסרון וצורך באחר וזה עניין של "ואהבת לרעך כמוך" שלקבל אור על מנת להשפיע למקומות הנכונים באופן הנכון כמו למשל לתת צדקה לעני כשר, כי שפע תמיד יורד מלמעלה אבל ללא זמן וגבול וצריך גם כן לעשות כלי של ביטחון בקב"ה וזה שכתוב "עיני כל אליך ישברו" כי מסתכל ומצפה לישועת ה' ואז יכול להגיע אליו האור בזמן שצריך לו וזה שנאמר "אתה נותן להם את אכלם בעתו" כי עושה על ידי הביטחון בו כלי של זמן ומקום ויכול שיגיע אליו שפע שללא ביטחון היה מגיע רק עוד שנתיים שלוש כבר ברגע זה,היינו שכל אדם הוא גם כן כלי בפני עצמו וכן כל בריאה היא כלי לקבלת אור אין סופי אך בכדי שתהיה הקבלה של האור מועילה ולא מזיקה כמו למשל שאדם יבקש מים וישפכו עליו ים שלם ואז יאבד מכך צריך הכלי שהוא האדם עצמו לעשות כלי של ביטחון או קדושה מסוימת ואז כמו שיבקש מים ויהיה ספל בידו וזה העניין שישראל קיבלו מן במדבר יום ביומו בכדי ליצור תכונה בכל ישראל לדורות של ביטחון על מנת לקבל שפע בצורה נכונה ובזמן ובמקום הנכון.